בישול גורמה

אז סיימתי אחרי שנה את לימודי בישול הגורמה בהצטיינות!

הגשתי מנת גמר שאותה הייתי צריכה לתכנן ולבצע בעצמי, והשופטים (השפים) אהבו עד מאוד. כשהם קראו לי לשיחת סיכום וחלוקת ציונים אחרי המבחן הם פתחו במשפט:
“גדית האגדית…שבי בבקשה!”
צחקתי, כי את הכינוי הזה אני שומעת מהילדים וההורים שקוראים לי כך לפני ההצגה או בתום ההצגה. ההערה העיקרית שהייתה להם על המנה שלי הייתה:  “…בפעם הבאה את  צריכה להגיש את המנה אחרונה, כדי שזה יהיה הטעם האחרון שיישאר לנו בפה…שאפו”
את הדרך הביתה עשיתי בדילוגים, מאושרת מהציון הגבוה שקיבלתי מהשפים, זה היה סוג של בראבו! סוג אחר של בראבו! אבל זה הרגיש בדיוק כמו אדרנלין שיש לי כאשר אני מסיימת הצגה טובה!
המילים של השפים שטעמו את המנה היו מבחינתי תשואות הקהל, ובעיקר בגלל שציינו בפניי כי הם ליקקו את הצלחת עד תומה.
אלה היו הלימודים המהנים ביותר שיכולתי לתת לעצמי בבית הספר “בישולים” בית הספר הגבוה לקולינריה. שנה שלמה של מחויבות, של התמדה, של חוויה מעשירה ומקצועית, של עמידה מרובה על הרגליים, של יצירה ושל תשוקה.
ואז כולם החלו לשאול אותי, מה? למה? את עוזבת את תחום הצגות הילדים? לא תופיעי יותר?    לא, רגע חכי…מה את עושה? אנחנו רוצים שתופיעי אצלנו לפני שאת פורשת מהתחום.
אז למען הסדר הטוב, אני משיבה:  מעכשיו גם וגם!  למה להפריד בעצם?
מהיום גם אופיע  מול קהל עם הצגות הילדים שאני יוצרת, וגם אעסוק בבישול בימים שאני לא מופיעה.

למעשה תובנה אחת התבהרה לי מאוד לאורך כל תקופת הלימודים והיא:  בישול ותאטרון כל כך דומים זה לזה שלא האמנתי עד כמה.

ולפני שאפרט אספר לכם את “האני מאמין” שלי – כל דבר שאני בוחרת לעשות, אני עושה מתוך רצינות, מקצועיות, מחויבות גדולה, ובעיקר מתוך אהבה מאוד גדולה לדבר. שום דבר אני לא אעשה על רגל אחת, אלא אלמד את הנושא על בוריו כדי להתעסק בו…אז למעשה אני מגדירה את עצמי כחוקרת, ולכן אפרט בכמה מילים על תובנות המחקר שלי- למה בעצם בישול ותאטרון הם עולמות מקבילים שכל כך דומים זה לזה?
בתאטרון כמובן יש שלבים- שלב גיבוש הקונספט, שלב החזרות ולבסוף שלב ההופעות.
ובבישול זה אותו דבר בדיוק! יש את שלב בניית המתכון (קונספט) שינון המתכון ועריכת ניסויים עד שזה מצליח (החזרות)  ואז שלב הגשת המנה ללקוח- הסרוויס(ההופעה). למעשה, בשניהם אתה סוג של פרפורמר, שניצב מול קהל ודורש לספק מוצר, כאשר לקינוח- בתאטרון השפה המקובלת להכרת תודה בסיום המופע אלו, כמובן, מחיאות הכפיים של הקהל, ובבישול- זה החזרת הצלחת ריקה שמעידה שהיה מוצלח.
בשביל להיות טבח מוצלח אתה זקוק לכישורים דומים מאוד של בובנאי, אתם בטח מדמיינים איך טבח עובד- עם הידיים והרגליים, שולט בכמה מחבתות במקביל, מוציא מהתנור, מקפיץ על הגז, פותח מקרר…אז ככה גם בובנאי שמופיע עם הצגה ומגלם מספר תפקידים- ביד אחת מפעיל בובה, ביד השנייה מתפעל את המוזיקה או אולי משנה תפאורה ועם התנועות גוף שלו גם משחק דמות נוספת מול הקהל ולא רק מפעיל את הבובה.
בהצגה מוצרט הקטן לדוגמא, תוך כדי שאני מנגנת בפסנתר ביד אחת, כשעל האצבע שלי ראש בובה (שזה מוצרט עצמו) ביד השנייה אני מתלבשת ומכינה את עצמי עם פאה בצורת מפתח סול וחצאית כדי לגלם את אמא של מוצרט, שתקרא למוצרט תוך כדי שהוא מנגן בפסנתר.

טבח ו/או בובנאי צריך להיות בפוקוס, לחשוב במקביל חמישה צעדים קדימה, להיות מתוכנן מראש ולדעת בדיוק מה סיפור הדרך שלך, אבל עם זאת, גם פתוח לאלתורים כי תמיד קורים דברים שלא תכננת. הידיים והרגליים עובדות יחד בתיאום, והראש חושב תוך כדי פעולה מדויקת של הגוף.

אבל הדבר הכי חשוב, ובאמת הכי חשוב לדעתי, שדומה בשני התחומים- זה לוותר על האגו, בתאטרון בובות כשמפעילים בובה אתה לא יכול להיות עם אגו, להיפך אתה צריך לתת לבובה את הפוקוס המלא, ולתת לה את הבמה, מה שאומר שעליך לוותר על הבעות הפנים שלך, להביט דרך ראש הבובה, לא להישיר מבט לקהל, ולהזיז מינימום את חלקי גוף שלך כדי לא למשוך פוקוס. ובמטבח, אתה טבח, לפני שאתה הופך להיות שף, הדרך ארוכה עד מאוד, ואתה צריך להיות נטול אגו, כי מנוסים ממך, ורבים ממך היו בתפקידך, ויש היררכיה בוותק ובתפקיד, אתה נמצא במצב ספיגה ולמידה תמידי, ולכן האגו עלול רק להפריע בהשגת המטרה.

ולסיום,

בשביל לעשות לכם טעם של עוד, שתרצו לבוא לראות אותי בתאטרון עד שאבשל לכם (:
ההצגות הבאות של מוצרט הקטן בחופשת הקיץ 2017 במוזיאון תל אביב הם
ב15/7 שבת  ב11:00
וב21/8 יום ב’ ב11:00

בתאבון וניפגש במוזיאון!
גדית האגדית