הצגה חדשה של תאטרון אגדית.

הבלוג הראשון שלי.

אני מתמהמהת בשאלה האם לכתוב על העבר או להפנות את תשומת הלב אל העתיד,
כיוון שיש לי כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם שהם הבסיס, ולעומת כל כך הרבה דברים חדשים שאני רוצה לעדכן אתכם… אז נתחיל.
ברוכים הבאים לאתר שלי- אגדית תאטרון בובות. שמי גדית כהן ואני יוצרת הצגות ותאטרוני סיפור זה שנים רבות.
באופן רשמי משנת 2004 כשפתחתי את העוסק מורשה אבל באופן לא רשמי- משחר ילדותי.
ברפרטואר שלי כיום: 6 הצגות שרצות מדי שבוע ברחבי הארץ, מתוכן אחת שמופיעה גם בחו”ל.
שתי הצגות לחגים שקמות לתחייה רק בשבוע של החג .
כמה הצגות שכבר שייכות לדפי ההיסטוריה ונמצאות ככול הנראה במחסני התאטרון (שעליהן יום אחד-ארחיב בהמשך.)
והצגה אחת בתהליך הקמה שעליה ראשי קודח מזה זמן…
אני רוצה לשתף אתכם בדבר שהעסיק אותי שנים רבות עוד כשהייתי סטודנטית לתאטרון בובות.
לעיתים אני מקבלת טלפונים מאנשים שגם הם מחפשים את התשובה,
אנשים שאני לא מכירה ששואלים אותי בצורה מאוד ישירה:  “איך יוצרים הצגה?” בום. זה כמו להטיל פצצה!

ובכן, זו שאלת מיליון הדולר, כיוון שאין לשאלה הזו תשובה אחת, וכמובן, שבשיחת טלפון אי אפשר באמת לענות על שאלה שכזו.
אבל 2 סודות אני אגלה לכם מתוך העשייה שלי ומתוך חוויה אישית:

  1. יצירת הצגה היא תהליך!
    תהליך מתמשך אשר נולד ברעיון שמבליח לראשנו ולא מרפה מאתנו, את אותו רעיון אנחנו בעצם מביאים לכדי הגשמה באמצעות
    עיבוד וכתיבת הרעיון, דרמטורגיה, החלטה על סגנון הפעלת הבובות שישרת את הסיפור, הכנת התפאורה והאביזרים מתוך מחשבה
    שההצגה נודדת ועליה להיות קומפקטית, העמדה וכוראוגרפיה, עבודה על אפיון דמות ומשחק…
    והרבה הרבה שעות של מחשבה, וחזרות בחדרי חדרים על מנת לבנות את הכל מאפס ועד לכדי מוצר שלם שיקרא – הצגה.
    לכן יצירת הצגה היא דבר שלוקח זמן.   הצגה יכולה להיווצר תוך שבעה ימים כמו שאלוהים עשה,
    (לא באמת, הכוונה בבזק של כמה שבועות ) או יכולה לעלות אחרי שנים רבות של תכנון מחשבה ועשיה.
    הדבר, כמובן, תלוי גם בקבלת תקציבים כמו מפעל הפיס או משרד התרבות, במידה והתמזל מזלכם, או
    בפתיחת חסכונות או לקיחת הלוואה על מנת לממן את יצירת המוצר שלכם. נכון, זה מוצר, ממש כמו שבונים כל מוצר או בוראים עולם שלם…
    גם בניית הצגה לוקחת זמן והתקדמות הדרגתית על מנת לחבר את כל החלקים יחדיו.
  2. יצירת הצגה היא לא דבר שעושים לבד!
    ניתן לבנות הכל בעצמינו וזה יכול לקחת לנו המון זמן.. אפילו שנים.
    עם הזמן נוכחתי לדעת שכאשר יש נפשות נוספות המצטרפות לתהליך העבודה בשלב זה או אחר,
    אז סיעור המוחות שנוצר, והדיאלוג המתקיים בין היוצרים, מאפשר להצגה לצמוח ולרקום עור וגידים
    והמוצר הסופי יכול להיות אפילו יותר טוב ממה שדמיינת לעצמך בראש.העבודה המשותפת יכולה להיעשות בהמון מישורים
    כגון: עבודה עם במאי או עין שלישית של קולגות שצופים בעבודתך, הוספת שחקן או בובנאי להצגה ועבודת צוות,
    עבודה מול מעצבי תפאורה או מעצבי בובות, או מעצבי תלבושות, מוזיקאים שכותבים מוזיקה מקורית להצגה
    ואפילו אנשים שיבנו לכם פטנטים שנועדו לשרת רק את ההצגה שלכם.
    נכון שזה עולה לא מעט, אבל זה משתלם מאוד בסופו של יום. מה שחשוב הוא ליצור דיאלוג פורה
    ולעבוד עם אמנים נוספים, ואני אגלה לכם סוד נוסף- הצופה שצופה בהצגה מרגיש גם בזה
    – הוא חש בעומקים וברבדים שיש בהצגה כתוצאה משיתופי פעולה עם יוצרים נוספים.

ולענייני-  בתחילת הבלוג כתבתי: ” והצגה אחת בתהליך הקמה שעליה ראשי קודח מזה זמן..”
ישנו ספר אחד שכבש אותי לפני מספר שנים, ועליו אני עובדת כיום: “מר מיצקין סיפור אהבה” מאת סם לויד.

ההצגה מתבשלת לה על אש קטנה, בכל פעם רעיון אחר מבליח לראשי שקשור בהצגה,
בכל פעם שיש לי רעיון אני יושבת לכתוב אותו, מר מיצקין הבובה- כבר מוכן- הוא חתול זועף ורוטן שאי אפשר לא לחבב אותו,
את הדמות שלו אני מאפיינת לאט מתוך בדיקה בחזרות- מה הבובה שלי מסוגלת לעשות במסגרת המוגבלות שלה,
להצגה תהיה מוזיקה מקורית והמוזיקאי יתחיל לעבוד על המוזיקה כשיהיה שלד להצגה. זהו סיפור לכל אוהבי החתולים והחיות בכלל.
זהו סיפור נוגע ללב לכל מי שאי פעם התרחק מהמקום המוכר לו, וחיפש במקומות אחרים…ואז הבין שאין כמו בבית.
אז אני התחלתי את התהליך לבניית הצגה חדשה- אשתף עוד בתהליך בהמשך, ההצגה צפויה לעלות בחודשי הקיץ

ובינתיים, חורף חמים לכולנו
גדית האגדית